סיווג תקבול בגין ויתור על זכות

1. הרקע העובדתי

1.1."A" כיהן כמנכ"ל חברת "א", חברה בבעלות מלאה של חברת "ב", אשר נסחרת בבורסה בתל- אביב.

1.2.כחלק מתנאי העסקתו, הובטחו ל-"A" אופציות למניות "א" מידי שנה ("האופציות"). בפועל, לא נחתם הסכם האופציות על-ידי הצדדים והאופציות לא הוקצו ל-"A".

1.3.עם פרישתו של "A" מתפקידו ב-"א", התעוררה מחלוקת בנוגע לזכאותו לפיצוי בגין אי-חתימת הסכם האופציות. 

1.4.לאחר דיונים בנושא סיכמו הצדדים, כי במקום האופציות, יהיה "A" זכאי למנגנון  "פאנטום", לפיו עם פירעון "מחיר המימוש" כהגדרתו בהסדר הפרישה של "A", הוא יהיה זכאי לקבל מ-"ב" שיעור מסויים מ"התמורה", כפי שהוגדר מונח זה בהסדר הפרישה ("זכויות הפאנטום"). 

1.5.מחיר המימוש שנקבע במנגנון הפאנטום, התבסס על השקעות שבוצעו בפועל על-ידי "א" ועל הערכת שווי שבוצעה בסמוך לאותו מועד. לפיכך, במועד ההקצאה, לא היה כל פער בין שווי זכויות הפאנטום ובין המחיר שהיה על "A" לשלם על-מנת לממשן ומכאן, שבמועד ההקצאה, לא היה גלום בזכויות אלה כל רווח.

1.6.במהלך השנים עלה ערכן של זכויות הפאנטום, אולם בין הנישום ובין "ב" התגלתה מחלוקת בנוגע לשווי הזכויות ולאפשרות מימושן. בסופו של דבר, עמדה על הפרק הצעה של "ב" לתשלום פיצוי ("הפיצוי") בתמורה לויתור "A" על זכויות הפאנטום.



2. השאלה המשפטיות
מהו סיווגו של הפיצוי לצורכי מס? מה שיעור המס שיש לנכות במקור מהפיצוי? 



3. מסקנות
3.1.חוות-הדעת הראתה, כי הפסיקה הישראלית הכירה, במקרים מסויימים, בתשלומים בהם ויתר הנישום על זכות כלשהי בתמורה לפיצוי כספי, כתשלומים בעלי אופי הוני. 

3.2.במקרה דנן, "A" ויתר על האופציה למניות "א", בתמורה לזכויות הפאנטום ובהמשך ויתר על אלו בתמורה לפיצוי. הפיצוי נעשה מספר שנים לאחר סיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים ולא נעשה מכוח הסכם העבודה של "A", אלא על-מנת לחסל את תביעותיו כלפי "א". על כן, בחוות-הדעת הגענו למסקנה, כי אין מדובר בהכנסת עבודה, מענק פרישה ואף לא הטבה הנובעת ממימוש זכות שמקבל עובד ממעבידו לרכישת נכס או מתן שירות, אשר נוספו להכנסת עבודה לצורך הגדרת "משכורת" בתקנות הניכוי ממשכורת.

3.3.לאור כל האמור לעיל, בהסתמך על תכלית החקיקה, פסיקת בתי-המשפט בישראל והפסיקה הזרה, קבעה חוות-הדעת, כי סיווגו של הפיצוי במקרה דנן הוא במישור ההוני וכי יש לנכות מהפיצוי מס בהתאם לתקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד שירותים או נכסים), התשל"ז-1977. חוות-הדעת הוסיפה וקבעה, כי במידה וחלק מן הפיצוי ייוחס לעוגמת הנפש ואי-הנוחות שנגרמו ל-"A", אזי חלק זה יהיה פטור ממס ולא יחוב בניכוי מס במקור.






א. רפאל, ושות', עורכי דין | כל הזכויות שמורות 2010 ©
Tivonet